אבו ראס נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה קטנה לתשלום נזקי רכוש שאירוע לרכבה של התובעת מס' רישוי 9195636 (להלן: "רכב התובעת") אשר היה מעורב בתאונת דרכים ביום 11.11.2010 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי רכב התובעת היה מעורב בתאונה עם רכב הנתבע שהיה משאית מסוג דאף המיועדת לגרירה של כלים כבדים (להלן: "המשאית"). אין חולק עוד כי התאונה אירעה בצומת המוביל כאשר התובעת שהגיעה מכיוון ביר אלמכסור התכוונה לנסוע ישר ואילו המשאית שהגיעה אף היא מאותו כיוון התכוונה לפנות שמאלה. המדובר בצומת מרומזרת כאשר שני הרכבים עמדו ברמזור אדום, המשאית בנתיב המיועד לפניה שמאלה ואילו רכב התובעת היה מימין המשאית בנתיב המיועד לנסיעה ישרה.

התובעת טענה כי ביום התאונה עמדה בנתיב כאמור לעיל כאשר מופע הרמזור היה אדום. רכבה היה הראשון ולצידה עמדה המשאית. כשהתחלף מופע הרמזור לירוק טענה כי המשאית החלה בנסיעה סטתה לעברה ופגעה עם הגלגלים הקדמיים מצד ימין בחלקו הקדמי של רכבה. כל אותה עת הייתה התובעת בעצירה מוחלטת.

התובעת טענה כי לאחר מכן עצרו הרכבים בצד כאשר הנתבע ניגש אליה והתנצל בפניה.

הנתבע לעומת זאת מאשר את השתלשלות העניים עד לשלם שבו מופע הרמזור התחלף לירוק. לאחר מכן טוען כי רכב התובע הוא שהחל בנסיעה וסטה לעברו. בעדותו לפני טען כי לא ראה קודם למכה את רכב התובעת מאחר ומדובר במשאית גבוה ורכב התובעת היה לימינו בשטח המת. עם תחילת הנסיעה חש במכת שפשוף ואז הסתכל במראת תשקיף וראה את רכב התובעת כאשר הגלגל הקדמי שלו נוגע באומים של גלגל המשאית. הנתבע שלל לפני כי הוא סטה לצד ימין וטען כי התכוון לפנות שמאלה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

לתובע לא הייתה כל סיבה לסטות לצד שמאל ולפנות שמאה לכיוון טבריה מאחר והעידה כי הייתה בדרכה חזרה מעכו לכפר עילוט מקום מגוריה. לכן על מנת להגיע לכפר עילוט הייתה צריכה להמשיך ישר.

יתרה מכך הנתבע טוען כי לא ראה את רכב התובעת אלא לאחר המכה. אינני מסכים עם הנתבעים לפיה נפלה סתירה בין האמור בכתב התביעה לעדותה לפני. המדובר בסתירה מנורית וחסרת משמעות אשר נוגעת לנקודה אם המשאית התכוונה לחתוך את נתיב נסיעת התובעת ולהמשיך ישר או שמא המשאית התכוונה להרחיב את הפניה לשמאל ובכך סטתה לעבר רכב התובעת. מאחר והנתבעת לא ידעה מה היו כוונות הנתבע הרי הסתירה בנקודה זו טבעית.

התובעת טענה כי צפרה למשאית על מנת שזו תמנע מהפגיעה בה. הנתבע מאשר עובדה זו בהודעה שמסר לנתבעת נ/1 בסמוך לאחר התאונה. אם המדובר בחוסר תשומת לב על התובעת היא הייתה פוגעת במשאית מבלי לצפור. הנושא של הצפירה מעיד כי התובעת ביקשה למנוע את סטיית המשאית לעברה.

תמונות הנזק של רכב התובעת אינן מאפשרות לדעתי להגיע למסקנה מי סטה לעבר מי. לא מצאתי כטענת הנתבעים כי קיימים נזקים בחלק הקדמי של הפגוש. הנזקים הם בכנף לפני דלת שמאל, גלגל קדמי שמאלי בג'נט ובפגוש בחלק קידמי צדדי.

בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 3,722 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 200 ₪ בשים לב לכך ששילמו בעבר הוצאות בסך של 400 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.